החלטה בתיק ע"נ 33126-02-12

        רקע כללי

1.      הערעור שלפנינו דן בבקשתו של המערער להכיר בקשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המערער בעמ"ש צווארי ומותני לבין שירותו בשב"ס.

2.      להלן כמה עובדות העולות מהחומר שהוגש לוועדה:

א.      המערער יליד 28.5.76.

ב.       בשנת 2000 התגייס המערער לשב"ס. המערער שימש כמלווה אסירים עד לפני כ-3 שנים.

ג.        המערער משרת בשב"ס גם כיום בתפקיד סגן מפקד צוות ליווי-ציון, תפקיד אותו הוא ממלא מאז 2007 ואילך.

ד.       המערער לא נעדר מעבודתו בשל בעיות בע"ש צווארי או מותני ולא נטל חופשות מחלה.

3.      המערער הגיש שני תצהירי עדות ראשית . בשני תצהיריו עסק המערער בשני נושאים שהובילו לטענתו לתחלואה ממנה הוא סובל בעמ"ש צווארי ומותני: בתצהירו הראשון מ-11.4.11 ייחס המערער את כאבי הגב התחתון בשל " שעות נסיעה רבות על גבי משאית (לעיתים גם יותר מ-10 שעות ביממה)....במהלך הנהיגה ו/או הנסיעה הנ"ל סבלתי מכאבים בעמוד השדרה כתוצאה ממהמורות בכביש ובדרכי עפר וכתוצאה ממאמץ יתר של הגב התחתון והצוואר הנובע מליווי במשאית  אשר הותאמה לנשיאת אסירים".  עוד הוסיף המערער וטען שהוא נשא במהלך הנסיעה נשא נשק אישי ו" משקל הנשק, כאשר הוא מוטל במשך הנסיעה, ומכה בצווארי גרם לחבלות מצטברות אשר גרמו, בין היתר, לתחלואה בצווארי". [ ראו סעיף 5 לתצהיר המערער הראשון הנ"ל]. עוד טען המערער ש" כאבי הגב נובעים גם מהרמת ונשיאת ארגזי אזיקים ממקום אחד למשנהו; הרמת ארגזים שמשקלם עולה על 20 ק"ג מהרצפה ונשיאתם לרכב" [ ראו סעיף 7 לתצהיר המערער הראשון הנ"ל]. בתצהירו השני של המערער מ-20.1.13 חזר המערער על הטענות הנ"ל  [ ראו סעיפים 5 ו-7 לתצהיר המערער השני].  אלא שבתצהיר השני נטען שמשקל הארגזים שהמערער לטענתו הרים היה "עולה על 40 ק"ג"  ואת הפער בתצהירים באשר למשקל הארגזים, הסביר המערער בסעיף 7 סיפא במילים " אדגיש כי בתצהיר הקודם הערכתי את משקל האזיקים ביותר מ-20 ק"ג אך לאחר שקילתם התברר כי משקלם עולה על 40 ק"ג" [ ראו סעיף 7 לתצהיר המערער השני].  אם אנו מסכמים את האמור בתצהירי המערער יש בפיו שתי טענות לגבי הסיבות לתחלואה ממנה הוא סובל: נסיעות והרמת משאות כבדים.

4.      הוגשו לוועדה חוות דעת רפואיות כדלהלן:

ד"ר יורם וייל , מומחה באורטופדיה וטראומה אורטופדית, המומחה מטעם המערער  סיכם את חוות דעתו כדלהלן: ".... אמנם אין קונצנזוס ודאי בספרות אולם אף מחקר אינו שולל כי קיים סיכון מוגבר לכאבי גב וצוואר בקרב אנשים המרימים משאות כבדים וחשופים לוויברציות. לענייננו- יתכן ואף התובע היה סובל ממחלת עמוד שדרה ללא קשר למקור עבודתו אך לפי תיאור תפקידו הוא נמצא בקבוצת סיכון גבוהה לפתח סימפטומים וסימנים מהם סובל היום "(ההדגשה קיימת גם במקור).

ופרופ' יצחק שקד, המשמש כפרופ' לנוירוכירורגיה בביה"ס לרפואה בת"א (מטעם המשיב). פרופ' שקד כתב שתי חוות דעת: הראשונה ביום 19.12.2011 והשנייה מיום 15.10.2012.

בחווה"ד הראשונה כתב פרופ' שקד, בין היתר כדלהלן: ". ......סובל מתחלואה דיסקלית מפושטת בצוואר הגורמת לכאבים המתגברים במאמץ...............בין אם נסע מרחקים ארוכים ברכב הסעות כזה או אחר, או הרים מיכלי אזיקים, אין פעילות זו שונה מכל עבודה אזרחית דומה. פעילות זו אין לה כל השפעה על עמוד השדרה בכלל ועמוד שדרה צווארי בפרט. גם הספרות הרפואית העדכנית זנחה זה מכבר את תיאוריית הקשר בין נסיעות, הרמת משאות ותחלואה גבית. עבודות פרוספקטיביות בעלות תקפות מדעית מוכחת שוללות קשר זה. גם לגבי נהגי רכב כבד ושעות נהיגה רבות שיעור התחלואה בעמוד השדרה באוכלוסיה זו דומה לאוכלוסיה רגילה באותו גיל. לאור כל האמור לעיל והסתמנות טבעית של מחלתו, יש לקבוע כי אין קשר סיבתי בין מצב עה"ש הצווארי והמותני ובין השירות".

              בחוות דעתו השנייה כתב פרופ' שקד כדלהלן: "....נסיעות בתנאי שטח קשים אינן גורמות לתחלואה שדרתית....לא כל שכן נסיעות שגרתיות נוחות למדי במשאית רגילה. אין כל עדות שהיו אלה נסיעות בתנאים חריגים....." בהמשך נותן פרופ' שדה 3 טעמים מדוע אין לקבל את דעתו של ד"ר וייל בעניין הרמת המשאות (נושאים אלה יידונו בהמשך הדברים). הטעם השלישי שנותן פרופ' שדה בנושא הרמת המשאות הוא כדלהלן: "... הספרות העדכנית המובילה והמבוססת מדעית קובעת אסכולה שונה לחלוטין בכל הנוגע להרמת משאות...והיא כי מאמץ גופני כתוצאה מעומסים חוזרים ונשנים (מה שלא הוכח במקרה הנדון) אינן הסיבה להתפתחות שינויים קבועים בעמוד שדרה אלא גורמים גנטיים".

5.      למעשה תלויה ועומדת שאלה אחת והיא האם הנסיעות והרמת המשאות שטען להן המערער היה בהם כדי לגרום לתחלואה שממנה סובל המערער בעמ"ש הצווארי והמותני שלו.

6.      לאחר עיון כולל בטיעוני שני הצדדים, בחוות הדעת של המומחים ובחקירות שנחקרו באשר לחוות דעתם, בתיקו הרפואי של המערער ובמאמרים הרפואיים שאליהם הופנינו, לרבות החקירה הנגדית של המערער והעד הנוסף שהביא לתמיכה בטיעוניו, הננו מחליטים שהמערער לא עמד בנטל הראיה ולכן לא מתקבל על הדעת שמצבו הרפואי של המערער קשור לשירותו בשב"ס. להלן יובאו הטעמים למסקנה זאת. הטעמים למסקנה זו נובעים הן מטעמים רפואיים והן מטעמים עובדתיים שלפיהם הנסיעות שנסע המערער והמשאות שהרים, לטענתו, לא היה בהם משום " אירוע חריג" שהיה בו כדי לגרום לתחלואה שממנה סובל המערער.

הטעמים הרפואיים לדחיית הערעור

7.      למעשה שני המומחים: הן המומחה מטעם המערער והן המומחה מטעם המשיב העידו שהמערער סובל ממחלה דיסקלית ניוונית. פרופ' שקד ציין זאת בחוות הדעת הראשונה והשנייה ואף המומחה מטעם המערער, ד"ר וייל, ציין בסיכום חוות דעתו בפרק סיכום ומסקנות " מדובר בגבר בן 35 הסובל ממחלה דיסקאלית ניוונית של עמוד השדרה הצווארי והמותני שמעט מקדימה  ומלווה בהגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה הצווארי והגבלת תנועה מזערית בעמוד השדרה המותני ללא חוסרים עצביים. ב- CT ניתן לראות מחלה ניוונית עם בלט דיסקים בעמוד השדרה הצווארי והמותני ללא לחץ קשה עם אלמנטים עצביים". 

8.      למעשה המערער החל לסבול מכאבי צוואר עוד בשנת 1998 לפני שהחל לשמש בתפקידו בשב"ס [ ראו מסמך מס' 49 בתיק הרפואי]. ד"ר יורם וייל אישר בעדותו שכבר בעשור השני לחיים יכולה התחלואה הניוונית להופיע, אך ברגיל היא מופיעה בעשור השלישי, כפי שאירע למערער [ ראו פרוט' עמ' 3 ש' 13 ואילך].

9.       ד"ר וייל, המומחה מטעם המערער, יצא מנקודת הנחה שהמערער נוסע נסיעות ארוכות בדרכי עפר. אך כפי שנראה בהמשך הדברים המציאות היתה אחרת, בנוסף לכך, המאמרים אליהם התייחס ד"ר וייל ציינו שנסיעות יכולות לגרום לכאב חולף ולא לנכות ובכך הודה ד"ר וייל בחקירתו הנגדית [ראו פרוט' עמ' 5 ש' 2-3].